Close Encounters of the Levantine Kind – Part 3

(Part 1, Part 2)

Last post about this, I promise…

Victims of the in-house drive-by

 Dimi Reider has added a few interesting, sad thoughts to his important post:

The more I think about this ad, from an activist perspective, the sadder it seems. Ads aimed at the general market, like this one, are invaluable time capsules, representing  public mood much more faithfully than any art. They can’t afford to affront and lose a single customer – and thus they document not just what a society really is, but what it really thinks itself to be, which can be just as decisive as facts and figures.

From that perspective, this ad is the peak of a two-decade long process of alienation of the 1967 Palestinians from the mainstream of Israeli public.

True, in a way this is a reflection of how Israeli society thinks these days.

What scares me even more is the attempt to sell a product using soldiers and the wall. Sure, soldiers have been shown throughout the years in various commercials. But as far as I can remember (and please correct me if I’m wrong), soldiers always appeared in a way that was never really far from the concensus, they’re portrayed as the sons we must take care of when they come home, as the ones we call to make sure they’re OK and so on.

With this commercial, McCann Erickson went a step further and dealt with an issue that is widely known as politically contentious. There is much disagreement over the wall, it’s route and need. Did they not know this? Or is this the reality that McCann Erickson and Cellcom want us to believe is out there? What’s extremely dangerous is that this fake reality is something that can be fed down Israelis throats, as a commercial on prime time television.

I’m reminded of a song, “Bullet in the Head”, by Rage Against the Machine (RATM). Now, I know I’m taking a chance by mentioning this band as being regarded childish and not to be taken seriously. But I used to love (still do actually) these guys, and thought they were way ahead of their time (hey, I had long hair and was a head-banger. Shoot me.). Foul language aside, their lyrics ring true to this day. “Bullet in the Head”, from 1992, is basically a song about the evils of commercial television, an evil that McCann Erickson just recently perpetrated. For the lyrics, press here. But here’s a small taste:

No escape from the mass mind rape
Play it again jack and then rewind the tape
And then play it again and again and again
Until ya mind is locked in
Believin’ all the lies that they’re tellin’ ya
Buyin’ all the products that they’re sellin’ ya
They say jump and ya say how high
Ya brain-dead
Ya gotta fuckin’ bullet in ya head

Just victims of the in-house drive-by
They say jump, you say how high
Just victims of the in-house drive-by
They say jump, you say how high

And for those who want to listen (not for the faint of heart…):

Oh, and one last question: What the F-CK does the separation wall have to do with phones?!?!?!?!?


12 Responses to “Close Encounters of the Levantine Kind – Part 3”

  1. July 12, 2009 at 16:27

    Hi, just put a citation of this and the previous 2 posts in my blog (in portuguese, sorry). Thanks for sharing it.

  2. 3 יואב
    July 12, 2009 at 18:57

    עמי , אני מקוה שמותר להגיב כאן בעברית
    גם אני ראיתי את הפרסומת ושפשפתי את עיני
    אני חושב שפרסומות לרוב הן סוג של השתקפות של הפנטזיה של החברה שבה הן נעשות, לכן מוטיב מרכזי בהן בארץ לדוגמא הוא המשפחה הגרעינית המושלמת-השתקפות החלום הבורגני
    וכך גם הפרסומת הזו מביאה לידי ביטוי איזה תת מודע קולקטיבי פוליטי שאומר, מה שאנחנו סהכ רוצים זה לחיות בשלום ולעשות כיף, איך הערבים האלה לא מבינים אותנו ולא משתפים פעולה
    מה שעצוב זה עד כמה המחשבה הזו היא ילדותית ואינפנטילית, ועד כמה היא מבטאת מחשבה שהיא א-
    פוליטית ביסודה
    לדעתי, בניגוד קצת לדימי, נקודת ההתחלה של הקריאה האינפנטילית של המציאות היא האינתפאדה השניה דוקא, ותאורית האין פרטנר של ברק(מבחינה זו אולי יש בפרסומת אפילו צעד חיובי קדימה, כי לפחות יש מישהו שמחזיר את הכדור)

    עוד נקודה עצובה היא שאם הפרסומאים צודקים בקריאתם את ציבור הלקוחות הפונטציאלי שלהם (קרי
    אנחנו) אז גדר ההפרדה היא בכלל לא ענין שיש בו איזושהי מחלוקת
    עד כדי כך השמאל בארץ נשחק שהוא אפילו איבד את הפונציאל המסחרי שלו
    לעיון יותר עמוק בנושא גדר ההפרדה אני ממליץ על הספר של שאול אריאלי ומיכאל ספרד, חומה ומחדל שמתאר את המחדל הביטחוני של הגדר ואת המאבק המשפטי נגדה
    ולסיום , אני יכול להעיד שהיה לך שיער ארוך ושבשיר הספציפי והמצוין הזה, היית מטלטל אותו מעלה ומטה בחן רב, כשהיינו צעירים..

  3. 5 יואב
    July 12, 2009 at 20:15

    tetargem gam leportogezit bishvil gabriel..
    (ועל זה אתה צריך להגיב-
    fuck you i wont do what you told me..)

  4. July 13, 2009 at 17:00

    Hi, link in my name.

    ואני מבין עברית איטב

    אבל תודה בכל זות 😀

  5. July 13, 2009 at 17:09

    Fun and Fences: The ethics and esthetics of neighborliness in a Midrash and Israeli commercial (13/07/2009) – Shalom Hartman Institute scholar Yair Lipshitz takes on the Cellcom ad – http://www.hartman.org.il/Opinion_C_View_Eng.asp?Article_Id=370

  6. July 15, 2009 at 23:02

    Interestingly enough, somebody posted a comment in my blog showing that this ad, besides being of terrible taste, is also a copy from an older stuff:

    I didn’t knew the campaign, and surely, neither knew the video. But here it is.
    I thought to share it with you, since it shows not only the lack of taste, but also of imagination of the advertisement company.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )


Connecting to %s

July 2009
« Jun   Aug »

Recent Comments



%d bloggers like this: